פרשה כִּי תִּשָּׂא, הפרשה התשיעית בספר שמות,

ידועה בגלל סיפור חטא עגל הזהב,

החטא החמור ביותר בתולדות העם,

שארע בעיתוי הטהור ביותר, לאחר מתן תורה.

 

המילה תִּשָּׂא משורש נ.ש.א

מתארת את נשיאת מעמסת החטא ותוצאותיו.

מתוך הסבל זכו במחילה, סליחה. 

הפרשה גם מספרת על דינים בהקשר למשכן:

תרומה של מחצית השקל, סכום מדויק,

הנדרש מבני ישראל בני עשרים ומעלה למטרת כפרות,

בניית כיור רחצה מנחושת לכוהנים,

השמן למשיחת כלי המשכן

ואזהרה על קדושת ושמירת השבת כיום מנוחה בו נאסר לעבוד בהקמת המשכן.

"בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר" (שמות ל"ב, א'):

רוב הפרשה עוסקת בסיפור חטא העגל והשלכותיו.

משרואים בני ישראל כי חלפו 40 ימים

ומשה התמהמה לשוב מהר סיני,

הם החלו להסית את אהרון הכהן, אחיו של משה, לבנות להם עגל זהב.

 

"וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף" (שמות, ל, יב):

המילה נֶגֶף (משורש נ.ג.פ), מכשול, מחלה:

1. המילה נֶגֶף חולקת שורש משותף עם המילים נגיף, מגפה.

2. המילה נֶגֶף היא פלינדרום של המילה פָּגָן, עובד אלילים.

הדבר מלמד על הכוונה לקרב את עובדי האלילים לאמונה בבורא.

 

"וַיִּנָּחֶם ה' עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ" (שמות, ל"ב, י"ד):

החטא הנורא התגלה לבורא טרם רדתו של משה מהר סיני

והבורא בקש למחות את בני ישראל מעל פני האדמה.

משה ירד אל בני ישראל וראה אותם רוקדים סביב עגל הזהב,

שבר את הלוחות, השמיד את עגל הזהב וצווה להרוג את עובדי העגל. 

תחנוניו של משה, שבקש לסנגר עליהם ולפייס את זעמו של הבורא, 

הניאו את הבורא מכוונתו והם זכו לנחמה ולסליחה.

כי אל חנון ורחום הוא, החפץ בקיומם.

 

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, פְּסָל-לְךָ שְׁנֵי-לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים ... בְּרִדְתּוֹ מִן-הָהָר;

וּמֹשֶׁה לֹא-יָדַע, כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו--בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ"

 

שוב עלה משה להר סיני וכתב את הלוחות החדשים

עליהם חרוטים עשרת הדברות. 

הבורא הזכיר למשה את המצוות המחייבות את בני ישראל

ומשה ירד מהר סיני עם פנים קורנות, אור פנימי של המהות.

בהמשך אנו למדים על דינים הקשורים בשלושת הרְגָלִים. 

מדוע 40 ימי תיקון?

1. המילה "משה" נפתחת באות מ'.

    ערכה הגימטרי של האות מ' = 40

2. המספר 40 ביהדות מציין תקופה שלמה:

    "ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה" (בראשית, ז)

    "ויגש הפלשתי השכם והערב ויתייצב ארבעים יום" (שמואל א, יז)

    משה הוביל את עם ישראל במדבר 40 שנה.

    בתקופת השופטים כתוב שלוש פעמים "ותשקוט הארץ 40 שנה".

 

הייתכן כי בני ישראל, שראו את הניסים במכות מצרים ובקיעת ים סוף, יעבדו לעגל?

או שמא זה נבע מחוסר סבלנות בהמתינם למשה?

האם אתם בוחרים לתת את הכח שלכם ל"עגלי זהב" שונים

או בוחרים להתחבר לאור הפנימי?

מכירים את התחושה שאתם מאוד רוצים משהו

והיקום אינו מגיב בקצב המיוחל? 

השבוע שימו לב כיצד אתם מגיבים למצבים הדורשים סבלנות והמתנה

מול עצמכם, הזולת, ותהליכי היקום והבריאה?

נותנים לחוסר סבלנות וכעס להציף אתכם?

או מתמודדים עם המתנה, אשר לעתים מלווה באי וודאות,

מתוך ראיה רחבה יותר, מעבר לרצון שלכם?

 

הרי ברור שהמציאות הפנימית משפיעה על המציאות החיצונית

והבחירה לאופן התגובה היא שלנו!

כאשר נדרשת סבלנות מול האחר שאלו את עצמכם מהיכן מגיע הקול?

מהנשמה או האגו? 

 

אגו מנהל מתוך חוסר, קצר פנימי, חושך ופירוד, אני מול האחר,

חוסר סבל-נות, המתבטא בפגיעה באדם ובאחר,

ביטויים של ביקורתיות, שתלטנות או כפיית דעה

שאינם מאפשרים לאחר את הזמן והמקום.

לעומת זאת, כאשר פועלים מתוך הנשמה

לוקחים אחריות מתוך הכרה במהות, היש, והחיבור לאחדות,

הידיעה שאני והאחר הם אחד,

אנחנו מרכיבים שלם גדול יותר!

אהבה אמיתית והדדית לעצמי ולאחר,

המתבטאת באיזון פנימי, הקשבה, איפוק, התחשבות ואורך רוח.

לעתים זה אינו פשוט, אך בהחלט מאתגר.

 

ניתן ואפשר להתאמן, ללמוד להרפות מהלחץ,

לקחת אחריות בלי לאפשר לאגו, רגשות ומחשבות

שאינם משרתים את טובתנו לנהל אותנו

לבחור בדרך של סבלנות ופתיחות מול האחר ומול תהליכי היקום

המצמיחים להבנה, אהבה, בריאה ואור.

 

כאשר נדרשת סבלנות לתהליכים שלנו מול היקום

נברר מול עצמנו ונבין מדוע המתנה זו דרושה

וכיצד היא משפיעה עלינו.

 

המתנה היא מתנה.

ידוע שכל עכבה לטובה!

כל דבר בזמן ובמקום המדויק לנו, לאחר וליקום.

האם יש לנו סבלנות להמתין

מתוך אמונה וידיעה ברורה כי הדברים קורים לטובתנו העליונה?

מה עלינו לעשות עד אשר יגיע העיתוי המתאים לנו וליקום?

האם נוותר על שאיפתנו? 

או שרצוננו הפנימי החזק גורם לנו להאמין בתהליך ולהתמיד בדרכנו?

 

החיים משתנים ואינם נצחיים,

המערכת הגורלית משפיעה על כולנו.

לכל נשמה זמנים עם מאפיינים המיוחדים לה,

חלונות הזדמנות לעשייה או המתנה,

בעיתוי שאינו מאפשר שינוי.

היו סבלניים לגלגלי הזמן,

מודעים, חיוביים איש אל רעהו והיקום,

בטאו את ההוויה שהנכם, בשלמות ובטחון

מתוך עצמה וכוונה של רכות, סבלנות, רגישות, אהבה ואחדות

התפללו, בקשו והאמינו, גם זמנכם יגיע!