במוצאי החג הראשון של פסח, בתפילת ערבית,
מתחילה מצוות ספירת העומר, הנמשכת 7 שבועות, 49 ימים.
תקופה זו מקשרת בין חג הפסח ויציאת מצרים לבין חג השבועות
ובה מנהגי אבל (לא מסתפרים, לא מתחתנים ועוד),
המכינים את הנשמה לקראת קבלת התורה מחדש.
ע"פ הקבלה, אלו שבעה שבועות בעלי משמעות חקלאית וגם זמן של דינים
בהם מתגלים לאדם חסרונותיו
על מנת שיפנים את האור הרוחני הגדול שהתקבל בחודש ניסן וכח הריפוי שבחודש אייר
ויאזן בין המימד הרוחני, העולמות העליונים, למימד הגשמי, הפיזי
כהכנה ליום ה 50 למניין, הוא חג השבועות ומעמד מתן תורה.
בלילה שלפניו מתבצע "תיקון ליל שבועות".
לקריאה על ספירת העומר לחצו כאן
מניין הימים בין פסח ול"ג בעומר (ל"ב = 32 ימים)
ומל"ג בעומר ועד שבועות (טו"ב = 17 ימים)
מאיר כי אלו ימי השתדלות ועבודה על התיקון האישי, לזכך את המידות,
להרוויח את החירות שהתחברנו אליה בפסח,
להתקרב אל האני האמיתי ולהגיע ל"לב טוב".
רצון = אנגרמה של צנור:
הלב הוא המרכז, המאפשר לאיברי הגוף לפעול.
הלב הוא הרצון.
אדם הפועל מתוך רצון, הופך להיות צנור מתחדש,
השופע קבלה לשם נתינה והשפעה.
בשנים שאינן מעוברות קוראים את פרשת אַחֲרֵי מוֹת יחד עם פרשת קְדֹשִׁים.
לקריאה אודות פרשת קְדֹשִׁים לחצו כאן
בשנים מעוברות קוראים ב"שבת הגדול", השבת שלפני חג הפסח, המציינת את נס יציאת מצרים,
את פרשת מְּצֹרָע ובחלק את פרשת אַחֲרֵי מוֹת.
"וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי יְהוָה וַיָּמֻתוּ:
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ
וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָאָרֹן וְלֹא יָמוּת
כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת"
(ויקרא טז, א-ב)
הפרשה נפתחת לאחר מותם של שני בניו של אהרון, נדב ואביהו,
כמתואר בפרשת שְׁמִינִי,
משום שחטאו בכך שהתקרבו לפני ה'.
אנו למדים כי אין להתפרץ אל הקודש בכל עת ומצב, ללא הכנה או הכשרה,
אלא רק כאשר הבורא מתגלה על הענן, המסמל את השכינה.
הפרשה מרחיבה על איסור הקרבת קרבנות מחוץ לבית המקדש,
דיני שחיטת בעלי חיים
ואיסורי גילוי עריות.
הפרשה מקשרת בין מותם של שני הבנים לעבודה ביום הכיפורים,
יום חשבון נפש והטהרות בפני הבורא.
יום הכיפורים, יום של תפילה בבית הכנסת,
היום היחיד בו הורשה הכהן להכנס לקודש הקודשים
כדי לתקן את מעשה שני הבנים ולכפר על חטאיו וחטאי העם.
"וְלָקַח אֶת שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם וְהֶעֱמִיד אֹתָם לִפְנֵי ה' פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.
וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גֹּרָלוֹת גּוֹרָל אֶחָד לַה' וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל.
וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת הַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַה' וְעָשָׂהוּ חַטָּאת.
וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל יָעֳמַד חַי לִפְנֵי ה'
לְכַפֵּר עָלָיו לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל הַמִּדְבָּרָה" (ויקרא טז ז-י)
הכהן הגדול הטיל גורל, בחר שני תיישים, "שעירים", לכפרות.
תיש אחד, אותו העלו לקורבן על המזבח,
ותיש שני, שבמקום להעלותו לקורבן, נשלח למדבר, לאחר שהכהן סמך עליו את ידיו,
והעביר אליו, באופן סמלי, את חטאי העם.
מצווה זו נקראת שילוח שעיר לעזאזל.
משמעות המילה לעזאזל:
1. בארמית המילים עז + אזל במשמעות עז הולכת.
2. עזאזל הוא שם של מקום
3. המילה עזאזל בשיכול אותיות: עזז אל = אל הכח
שורש כ.פ.ר:
בפרשה מופיעות המילים כַּפֹּרֶת, המכסה של ארון הברית במשכן,
והמילה לְכַפֵּר, המתארת את עבודת הכהן הגדול,
החולקות שורש משותף, כ.פ.ר = לסלוח, למחול.
המילה כִּפּוּרִים, גם היא משורש כ.פ.ר,
מאירה על ההזדמנות למחול ביום הכיפורים, יום מעל לזמן,
מעבר לשליטת יצר הרע, שבכל ימות השנה.
נמצא לכך רמז בערכה הגימטרי של המילה "השטן" (364)
ומניין ימי השנה (365).
השבוע התבוננו ביצר (הרצון) הטוב והרע שבכם.
אילו חטאים אתם בוחרים לשלוח הרחק מכם "לעזאזל",
לבטל את הכוחות השליליים
ולהביט לעולם בלב פתוח, טוב ואוהב, ללא גבולות,
האומר כן לקרבה, כן לשפע,
באחדות לעצמכם ולזולת, "כאיש אחד, בלב אחד".
נקבל את השבוע החדש בהודיה על כל רגע, כשלבנו ופינו שווים.
שנדע להבחין בין הטוב והרע,
נביא את הטוב האלוהי לעולם,
ונזכה בבשורות טובות במהרה.