בשבת של חול המועד סוכות קוראים בסוכה את מגילת קֹהֶלֶת,
העוסקת במשמעות הקיום של האדם וארעיותו לפי קהלת, הוא שלמה המלך.
פרשת וְזֹאת הַבְּרָכָה, הפרשה האחת עשרה בספר דברים,
היא פרשת השבוע היחידה שאינה נקראת בשבת, אלא ביום שמחת תורה, שְׁמִינִי עֲצֶרֶת.
הפרשה חותמת את קריאת חמשת חומשי התורה
ועיקרה ברכות משה לעם לפני מותו.
הפרידה מקהלת, ממשה, ומספר דברים מסמלת המשכיות, סיום לקראת התחלה חדשה,
שהרי אנו עומדים להתחיל לקרוא את התורה מחדש.
בברכת חזק חזק ונתחזק.
"וְזֹאת הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: לִפְנֵי, מוֹתוֹ"
המילה "בְּרָכָה" משורש ב.ר.כ:
ב = 2, ר = 200, כ = 20
בכל אות יכולת בריאה כפולה ומכופלת.
"בְּרָכָה", כמו "בְּרֵּיכָה", מקווה מים, המכיל מי גשמים להגשמה
כך האדם הוא הכלי להכלת השפע ממעל,
כל אדם ע"פ יכולתו, ע"פ הכלי שלו.
החיבור ללב
התורה מסתיימת באות ל' ("ישראל") ומתחילה באות ב' ("בראשית"),
היוצרות את המילה "לב", המסמלת שהתורה נרכשת בלב.
הסבר נוסף: ישראל, לב העולם.
שערי שמיים פתוחים כעת.
לפנינו הזדמנות להתחיל מבראשית
לפתוח את השער להגשמת החלומות
בחיבור לתדר האהבה והאמונה בלב פתוח ושמח:
"שמחה ותפילה פותחות שערי שמים. עצבות סוגרת אותם".
שמחה
שימו לב למוטיב השמחה בחג סוכות, החג האחרון בחגי תשרי:
חג "זמן שמחתנו", "ושמחת בחגך והיית אך שמח".
הפרשה נקראת ביום ה 52 מתחילת חודש אלול,
כ"ב בתשרי, חג שמחת תורה, גם כשאינו חל בשבת.
כ"ב = 22, מניין 22 האותיות העבריות,
היוצרות את המילים בתורה.
המספר 52 גם מבטא את ערכה הגימטרי של המילה "בן".
סמליות זו מצוינת בפרשת השבוע,
המתארת את הברית הרוחנית בין אור הבורא לבן האדם,
המתבטאת ביצירה של שמחה, ברכה ושפע.
תהליכים שונים של מלאות רוחנית, אור וצל,
משתקפים גם בדינמיקה בין אדם לאדם.
המילה "מלא" מורכבת מהאות מ' והמלה "לא" (מ-לא).
האות מ' מייצגת את יסוד המים – רגש, מסירות יתר, משפחתיות.
חיבור זוגי נע בין הנתינה והקבלה בסינרגיה של אחדות השלם (אנחנו)
לבין ה"לא", נקודת התרפה = האגו (אני):
כל אדם משמש ראי לאגו המתפתח אצל הזולת.
האם ניתן לחיות באיזון של קבלה ונתינה,
הרמוניה בין קו ימין: חמלה, אהבה ונתינה מאתנו החוצה,
שאיפה להגשמת חלומות, השפעה בשמחה,
לקו שמאל: המבקש לעצמנו, רודף כבוד ואינו מתחשב בזולת?
אגו נותן את תחושת האני.
אך מהו הגבול הדק בין אגו חלש לאגו מודע?
אגו חלש מתבטא בהתעסקות בעצמנו,
אנוכיות, גאוותנות, התנשאות וריחוק,
אפילו קנאה שלילית וביקורתיות,
המשתקפת כ: "הפוסל במומו פוסל".
אגו "בריא" נובע מדימוי עצמי גבוה
ועוצמה גבוהה של "ואהבת לרעך כמוך": קבלה ע"י נתינה
המתבטאת בהתחשבות הדדית, סובלנות, דאגה והעצמה כלפי לזולת
ומחבר אותנו לאני הגבוה שלנו, לבורא, למלאות, ברכה ושפע.
המלאות הזו מסמלת חיבור רוחני של נשמות באהבה,
שמירה על האני, בד בבד עם לקיחת אחריות, מחויבות הדדית והשראה.
השלם גדול מסך חלקיו
והנתינה מביאה להתפתחות של האחד
וגם להתפתחות הזולת באחדות ושמחה.
הושענא רבה, ליל החותם
היום השביעי בסוכות, נקרא הושענא רבה, (הושע + נא, נא=51)
הוא היום ה 51 מתחילת חודש אלול,
הנקרא גם ליל החותם,
משום שהוא מציין את החתימה הסופית של גורל האדם לשנה הקרובה.
ע"פ המסורת היהודית, נהגו להתפלל ולבקש בבית המקדש הושענות = בקשות,
לכן נשארים ערים בלילה וקוראים בספר התורה, מקור החיים, כדי לזכות בחתימה טובה.
לפנינו חלון הזדמנות להתפלל ולבקש מהבורא להושיענו
לאסוף לחיינו ברכה ושפע
ולזכות לחתימה טובה יותר, לכתיבת פתק טוב.
לכן נוהגים לברך בהושענא רבה ב "פתקא טבא".
שמחת תורה ושמיני עצרת
שמחת תורה, החג החגיגי והמיוחד ביותר, בו אנו מאוחדים כארבעת המינים,
נחוג ביום השמיני של חג הסוכות,
על כן מכונה גם שְׁמִינִי עֲצֶרֶת,
האור הגדול מתמלא ונאסף עבורנו לכל השנה שבפתח.
שיא החגיגה בטקס ה"הקפות",
הוצאת ספרי התורה מארון הקודש בשירה וריקודים.
תפילת הגשם
שמיני עצרת מסתיים בתפילה מיוחדת לירידת גשמי ברכה.
גשם גם מלשון הגשמה,
נביטת ההחלטות שעשינו לקראת ראש השנה
והגשמת השפע.
יהי רצון שברגע זה תפילותינו תעלינה השמימה
להגשמת כל משאלות לבנו
שנצא לדרך חדשה בהירה וזכה,
ונזכה להתחלות חדשות
ניצור את השינוי ממקום טוב יותר, מודע ואמיץ
ונחתם לשנת ברכה, צמיחה והצלחה, בריאות, אחדות, אהבה ושמחה.