"וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת-שְׁמוֹת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּחשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל-לִבּוֹ

בְּבֹאוֹ אֶל-הַקֹּדֶשׁ לְזִכָּרֹן לִפְנֵי-יְהוָֹה תָּמִיד: 

וְנָתַתָּ אֶל-חשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת-הָאוּרִים וְאֶת-הַתֻּמִּים

וְהָיוּ עַל-לֵב אַהֲרֹן בְּבֹאוֹ לִפְנֵי יְהוָֹה וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת-מִשְׁפַּט בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל עַל-לִבּוֹ לִפְנֵי יְהוָֹה תָּמִיד"

(שמות, כח, כט-ל)

פרשת תְּצַוֶּה, הפרשה התשיעית בספר שמות, מרחיבה את ההנחיות לגבי המשכן,

מתארת את מינוי אהרון ובניו לכהנים, תפקידיהם, ובגדיהם המיוחדים:

ארבעה פריטים מפשתן וארבעה מזהב, ביניהם החושן,

אותו נשא הכהן הגדול על לבו כתזכורת לתפקידו ככהן בשירות הבורא,

ובו האורים ותומים, 12 אבנים כמספר 12 השבטים,

בהם השתמש לגילוי האור האלוהי כדי לייעץ לבני ישראל.

הפרשה מסתיימת במצוות קורבנות התמיד, הדלקת הנרות והקרבת הקטורת.

 

הפרשה נקראת בשבת שלפני חג פורים, בה נקראת פרשת זָכוֹר,

המספרת כיצד תקף עמלק את עם ישראל.

ערכן הגימטרי הזהה (240) של המילים "עמלק" ו "ספק"

מגלה כי עמלק עורר ספק באמונה שהכל מקרי,

ספק בקיומו של הבורא.

 

"וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד"

(שמות, כ"ז, כ')

 

זה למעשה הצווי הראשון להדלקת נר תמיד בבית המקדש

למטרת הארה פנימית ולא תאורה חיצונית.

אור במשמעות הפוכה לחושך, אור שהוא האמת,

כמו בביטויים "לשפוך אור" ו"האמת יצאה לאור".

 

מדוע כתוב וְאַתָּה, במקום שמו של משה?

 

1. ע"פ הרב חיד"א שמו של משה אינו מוזכר בפרשה

    מכין שמשה הוא התיקון לנוח.

    כפי שהיונה חזרה עם עלה של זית, הביאה אור לעולם (זית = שמן),

    כך התיקון של משה להמשיך ממקום דומה. 

2. המילה "שמן" היא ראשי תיבות של המילים: שת, משה, נוח.

    שמן הוא התיקון של שלושתם יחד.

3. הפרשה הקודמת מסתיימת במילה נחושת.

    אם נחבר את המילה "נחושת" למילה "ואתה" נקבל נחושתואתה,

    היוצרת את המילים נוח, שת ואתה.

    בהמשך משה נקרא נחושת.

 

נר תמיד

המילה תְּצַוֶּה מלשון צוה + ה השכינה:

המילה "נר" מסמלת את ראשי תיבות של המילים נשמה, רוח.

כמו שלהבת הנר, השואפת לבעור ולעלות מעלה,

כשהיא חלק מהנר,

כך הנשמה, שואפת להתקרב לאור הבורא,

בעודה קשורה לגוף ולעולם החומר.

זוהי מציאות רוחנית נצחית.

 

כידוע, הנשמה היא פרודה של הבורא, האור הפנימי,

נמצאת בגזע המוח

ומנווטת כל אחת ואחד מאתנו במסע החיים.

כל אדם בהתאם לפוטנציאל הרשום בגורלו.

כפי שנר אחד מאיר אור גדול

כך כל אחד מאתנו יכול להאיר את העולם אם יבחר להפיץ את האור המיוחד שלו.

"וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי-קֹדֶשׁ, לְאַהֲרֹן אָחִיךָ, לְכָבוֹד, וּלְתִפְאָרֶת"

(שמות כ"ח, א´)

הפרשה מרחיבה בתיאור לבושו של אהרון.

שימו לב כי כבוד קשור לעצמיות של האדם, הגוף והרוח,

בעוד שתפארת, משורש פ.א.ר, היא התפאורה, ההתפארות.

מתארת את מה שמחוץ לאדם: בגדיו, ביתו, וכו'.

"וְקִדַּשְׁתִּי אֶת-אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת-הַמִּזְבֵּחַ

וְאֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו אֲקַדֵּשׁ לְכַהֵן לִי.

וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים"

(כ"ט, מ"ד-מ"ה)

 

הבורא שוכן בקרב בני ישראל

אולם הכהן, העובר תהליך הכשרה והתכווננות, רשאי לקבל את התשובה האלוהית.

אדם הבוחר לעבור תהליך, כמו הכהן,

יוכל להתכוונן ולדייק את עצמו ולקבל את התשובות מבפנים.

 

אנו בתקופה מאתגרת,

המאפשרת התעלות ושינוי המציאות להצלחה,

על ידי התכווננות והתחברות לשלם, אור הבורא.

 החיבור של האדם להווייתו הוא מצד אחד מראה,

המשקפת את המסע במציאות החיים,

הדרך וההתמודדויות שהגורל הועיד,

ומצד שני, חיבור לניצוץ האלוהי, האיכויות הפנימיות,

המאפשרות להבין מה אנו אמורים לעשות,

כיצד לגעת באושר,

לקחת אחריות על החיים ולהוריד את השפע מעולמות עליונים.

יצירת החיבור בין השניים לבין החוויה במסע

מאפשרת לאדם לרקוד את החיים בדרך מיוחדת ומדוייקת עבורו.

 

אנחנו חיים על ציר זמן שנקבע ע"י האדם,

אך הנשמה שייכת לאינסוף,

הוויה ללא גיל, השייכת לנצח!

כולנו קשורים זה לזה ותלויים זה בזה באותה חוויה עמוקה של נצח.

נפגשנו בגוף זה בגלגול הנוכחי לשנים ספורות מתוך הנצח

וההשתנות היא חלק מהמסע.

 

אדם המביט לנשמתו פנימה מתחבר לעוצמות עמוקות,

ממש כפי שהביטו באבני החושן.

כך ניתן להבין כיצד להקל על אופן ההתמודדות עם הקושי הקיומי,

להיות טהורים ונאמנים כלפי עצמנו והאחר

לקבל ולכבד את האחר

מתוך הבנה עמוקה של קשרי הגומלין,

הזיקה ההדדית בין כולנו

והנצחיות של הנשמה לאורו של הבורא והיקום.

 

 

השבוע יחול צום תענית אסתר.

הבורא רואה ושומע כל אדם ותפילתו!

הצום מצמצם את הצורך הגופני ומאפשר להתעלות, להתחשל ולהעצים את הרוח.

מי שבוחר לגעת בתחושת האחדות הזו מתחבר למהות = כולנו אחד,

יוצר את השלם, ומטיב את דרכו.

התיקון מוביל לשלמות פנימית, אהבה והתמזגות עם האחר ועם הבורא.

כולנו יחידה אחת, אשר סך כל חלקיה מחוברים זה לזה

כשכל אחד פועל באהבה, כולנו שלם, אחד.

 

השבוע בחרו להעצים את האור המיוחד שלכם,

הניצוץ הייחודי בהווייתכם.

כיצד תוכלו ליצור מציאות טובה יותר

ולהשפיע בטוב בעבודה? זוגיות? עם הילדים? עם עצמכם למען הכלל?