פרשת בֹּא, הפרשה השלישית בספר שמות,
מספרת על 3 המכות האחרונות על מצרים:
ארבה, חושך, מכת בכורות.
ארבה (הרס את החקלאות), וחושך לא הרגו את המצרים.
המכה השלישית והקשה מכולן, מכת בכורות, פגעה במצרים בלבד.
מעניין לגלות כי ערכה הגימטרי של המילה בֹּ֖א = 3,
כמספר המכות בפרשה.
בני ישראל מרחו את משקופי הבתים עם דם קורבן הפסח,
שהציל את בכוריהם ממוות.
פרעה ראה את יכולתו של הבורא לשלוט בחיים ובמוות,
התרכך ואפשר לבני ישראל לצאת ממצרים בחצי הלילה.
אנו למדים גם על מצוות אכילת מצה, ואיסור על החמץ,
והחובה לספר לדורות הבאים על יציאת מצרַים.
מוטיב החושך בפרשה:
חושך הינו המוטיב המשותף לשלוש המכות:
1. מכת ארבה:
"וְכִסָּה אֶת-עֵין הָאָרֶץ, וְלֹא יוּכַל לִרְאֹת אֶת-הָאָרֶץ"(שמות י' ה)
"וַיְכַס אֶת-עֵין כָּל-הָאָרֶץ, וַתֶּחְשַׁךְ הָאָרֶץ" (שמות י' ט"ו)
2. מכת חושך:
חושך כבד, הניתן למישוש, ירד על המצרים במשך שלושה ימים:
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, נְטֵה יָדְךָ עַל-הַשָּׁמַיִם, וִיהִי חֹשֶׁךְ, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם;
וְיָמֵשׁ, חֹשֶׁךְ. וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ, עַל-הַשָּׁמָיִם; וַיְהִי חֹשֶׁךְ-אֲפֵלָה בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁלֹשֶׁת יָמִים.
לֹא-רָאוּ אִישׁ אֶת-אָחִיו, וְלֹא-קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו--שְׁלֹשֶׁת יָמִים;
וּלְכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר, בְּמוֹשְׁבֹתָם.
חושך הוא היעדר אור.
תודעת חושך קיימת ברמה הפיזית,
אך גם ברמה הפנימית, מעבר למצב הגשמי,
ומתבטאת בחוסר וודאות, כאב, או עצב.
אור במשמעות של התנהגות מוארת = ערבות הדדית, אחדות.
לכן חושך זורע תחושה של אבדן שליטה, פילוג או פחד.
3. מכת בכורות:
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֹּה אָמַר יְהוָה כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם" (שמות יא ד)
חצות הוא הזמן שבין השקיעה לזריחה.
בני ישראל יצאו לדרכם בחצי הלילה, רגע החיבור בין חצי חושך לחצי אור,
זמן מהפך לשינוי וצמיחה.
וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה, בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו
לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ.
וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם,
וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'.
כ.ב,ד:
1. המילה הכביד משורש כ.ב.ד מסמלת את העובדה שפרעה כיבד את עצמו
2. המילה כבד מתארת את לבו הכבד של פרעה,
כובד שהקשה עליו לפעול.
3. כמו הכבד בגוף האדם, האחראי להוציא מהגוף חמרים מסוכנים,
לבו של פרעה השמיע בלבד. הוא נאטם ולא שמע ליועציו.
4. התכונה המיוחסת לכבד היא כעס.
פרעה כעס ולא שם לב למעשיו.
משה היה כבד פה וכבד לשון, אך לא היה כבד לב.
"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, בֹּא אֶל-פַּרְעֹה"
הבורא שלח את משה אל פרעה וצווה עליו בֹּ֖א במשמעות של בוא איתי, ולא לך לבדך.
אנחנו יחד. יד ביד.
יש כאן תחושה נעלה של אחדות. חוזק ביחד.
משה חשש לדבר עם פרעה,
אך הבורא עודד אותו לצאת למשימה בידיעה שהכביד את לבו של פרעה.
דבריו של משה התפשטו ברחבי מצרים והשפיעו על תודעת המצרים,
שהרי הדיבור הוא תדר של אותיות וצלילים בעל משמעות.
זכות הבחירה החופשית:
פרעה בחר שלא להקשיב לדברי משה.
מדוע רק לאחר עשר המכות לבו של פרעה התרכך?
פרעה היה יכול לשחרר את בני ישראל במכות הראשונות, אם היה בוחר בכך.
אולם מכיוון שהתעקש, לא ויתר על דרכו, ובחר לא לשחררם,
הוא נענש, נשללה ממנו זכות הבחירה החופשית
והוא איבד שליטה.
פרעה היה שליט, בעל עוצמות וגאווה,
שהפך לנשלט, חסר כח החלטה.
יציאת מצרים מסמלת יציאה ממצר ולידה של תודעה:
בני ישראל השתחררו מעבדות, יציאה פיזית מעבדות לחירות,
זכו בקידוש החודש וביכולת להיות מעל המזל,
לשלוט בזמן ולעצב את המציאות באמצעות האנרגיה החיובית הטמונה בכל חודש.
כיצד ניתן לצאת מהמצרים ולזכות בחירות אמיתית של ההוויה הפנימית?
השבוע שימו לב למילים.
האם אתם חיים בתודעת בניה, או תודעת הרס?
אנו בתחילתו של חודש שבט,
אנרגיה של שינוי, צמיחה והתחדשות.
קחו אחריות אישית כדי לזרוע מילים מרפאות,
מילים של אור (אור-פה = רפואה).
כל אחד יכול להשפיע וליצור שינוי!
צמצמו את כוחות החושך בעולם (פה-רע = פרעה)
והעצימו את הטוב (פה-סח = פסח).
ס"ח הוא ערכה הגימטרי של המילה "חיים" (68), דהיינו, דיבור מודע.
התקופה הנוכחית מאפשרת להתעמת מול כבלים, ספקות, אמונות מגבילות ואגו שלילי
להביא ידע ושפע מעולמות עליונים
ולגלות חשיבה מקורית ורעיונות חדשניים
בכדי לצאת מהמיצר, להגשים ולצמוח.